כשדוקטורנט מבקש מ-AI "תכתוב לי דוקטורט", זו כבר לא עזרה אלא החלפה של העבודה עצמה. בכתבה שפורסמה באתר ynet מסביר פרופסור עקיבא פרדקין איך מבדילים בין שימוש חכם בכלי לבין שימוש שפוגע במחקר.
פרדקין מחלק את השימוש בבינה מלאכותית לשלוש רמות. ברמה הראשונה הכלי רק משפר עבודה שהחוקר כבר עשה, למשל ניסוח או דקדוק. ברמה השנייה הכלי מציע חלופות, והחוקר בוחן אותן ומפתח אותן בעצמו. שתי הרמות האלה מקובלות כשיש שקיפות ופיקוח. ברמה השלישית ה-AI מבצע בעצמו את העבודה האינטלקטואלית, ושם נמצאת לדבריו הבעיה המרכזית. ככל שמשימה קרובה יותר לליבת המחקר, כמו בחירת השאלה, בניית הטיעון, הצדקת השיטה והסקת המסקנות, כך נדרשת מהחוקר מעורבות עצמאית גדולה יותר.
הוא מזכיר גם שדוקטורט הוא תהליך למידה, והתמודדות עם אי-ודאות וכתיבה מחדש הן חלק מהדרך לבניית מומחיות. לכן שימוש בכלי כדי לדלג על השלבים האלה עלול לפגוע בחוקר עצמו ולא רק בעבודה.
ההבחנה הזו עוזרת לכל מי שמתחיל דוקטורט להחליט מראש איפה הוא נעזר בכלי ואיפה הוא חושב לבד. את הפרטים המלאים אפשר לקרוא בכתבה באתר ynet.




