עקיבא פרדקין: "כל בוגר תואר שני רשאי ומומלץ שיתקדם למסלול דוקטורט"

מאת פרופסור עקיבא פרדקין אחת השאלות המרכזיות שמלוות דוקטורנטים כבר בשלבים הראשונים של התהליך היא מה יקרה ביום שאחרי. רבים מזהים את הדוקטורט עם מסלול אקדמי מובהק, אך המציאות המקצועית של העשורים האחרונים מציבה תמונה רחבה בהרבה. פרופסור עקיבא פרדקין, המלווה דוקטורנטים בתחומי החינוך, המשפט, הניהול והטכנולוגיה בארץ ובעולם, טוען

דוקטורט הוא מסע ארוך שמתנהל בין עולמות שונים שמושכים את הדוקטורנט לכיוונים מנוגדים מחקר, כתיבה, עבודה, יחסי משפחה, מחויבויות חברתיות ולעיתים גם עומס רגשי לא מבוטל. בתוך המורכבות הזו פיתח פרופסור עקיבא פרדקין מודל תלת שכבתי לניהול זמן שמטרתו לאפשר לדוקטורנט להתקדם במחקר מבלי לשחוק את עצמו או לוותר על

העולם האקדמי משתנה במהירות והבחירה בין מוסד מחקרי גדול לבין מסגרת מכללתית אינטימית הפכה מורכבת מאי פעם. בכתבה שפורסמה באתר Ymag מציג פרופ’ עקיבא פרדקין תמונה מאוזנת שמסירה את מעטה הסטריאוטיפים. לדבריו, “המוסד הנכון הוא זה שממפה נכונה את האופי ואת היעד המקצועי של הסטודנט”. האוניברסיטאות מצטיינות בעומק תאורטי, מסלולי

האם התואר האקדמי נותר שער הכניסה הראשי לשוק העבודה, או שמא בעידן הפלטפורמות הדיגיטליות והמיקרו־תעודות המעסיקים מבקשים לראות קודם כול ביצועים? פרופ’ עקיבא פרדקין מציב פרספקטיבה מפוכחת: הדיפלומה איננה נעלמת, אך היא חדלה להיות “מספיק”; הראיות לשינוי מגיעות מן המגרש—פורטפוליו חי, ניסיון מוכח ויכולת ליישם ידע במהירות. “תואר הוא הוכחת