דוקטורט הוא מסע ארוך שמתנהל בין עולמות שונים שמושכים את הדוקטורנט לכיוונים מנוגדים מחקר, כתיבה, עבודה, יחסי משפחה, מחויבויות חברתיות ולעיתים גם עומס רגשי לא מבוטל. בתוך המורכבות הזו פיתח פרופסור עקיבא פרדקין מודל תלת שכבתי לניהול זמן שמטרתו לאפשר לדוקטורנט להתקדם במחקר מבלי לשחוק את עצמו או לוותר על היבטים חיוניים בחיים האישיים. תפיסתו של פרופסור עקיבא פרדקין נשענת על עיקרון מרכזי אחד העומס לא ייעלם. אך ניתן לעצב אותו בצורה שמשרתת את המחקר ולא מחסלת אותו.
פרופסור עקיבא פרדקין מדגיש כי ניהול זמן איננו טכניקה אלא תודעה. הוא מזכיר לסטודנטים שפרויקט דוקטורט איננו ריצת ספרינט אלא מסע ארוך. ניהול זמן איננו מתכון להשלמה מהירה אלא מנגנון שמחזיק את הדוקטורנט יציב לאורך שנים. לשיטתו, כל מי שמבקש לסיים את הדוקטורט חייב לייצר מרחב שבו המחקר חי בתוך שגרה ולא נלחם בה.
השכבה הראשונה חלוקת משאבים בין עולמות החיים
השכבה הבסיסית במודל של פרופסור עקיבא פרדקין עוסקת בשאלה כיצד הדוקטורנט מחלק את זמנו בין שלושה מרחבים מרכזיים מחקר עבודה ומשפחה. לטענתו, השגיאה הנפוצה ביותר היא ניסיון לתת לכל תחום נתח שווה. המציאות אינה מחלקת את הזמן באופן שוויוני וגם הדוקטורנט אינו נדרש לעשות זאת.
השאלה האמיתית היא מהו היקף הזמן המינימלי הנדרש כדי לשמור על תפקוד בכל תחום ומהו היקף הזמן המיטבי למחקר. פרופסור עקיבא פרדקין מציע שיטה פשוטה אך עמוקה ניסוח של סדרי עדיפויות חודשיים במקום יומיים. חודש הוא פרק זמן שמאפשר להבין עומסים, לאזן תהליכים ולזהות איפה המחקר נדחק לשוליים. במקום לנהל מאבקים יומיומיים, הדוקטורנט לומד לנהל מגמות.
השכבה השנייה בניית לוח זמנים ריאלי מבוסס מחזוריות
השכבה השנייה עוסקת בניהול הזמן הפנימי של עולם המחקר עצמו. על פי פרופסור עקיבא פרדקין, כל שלב בדוקטורט דורש משטר זמן אחר. כתיבת סקירת ספרות שונה מהותית מהפקת נתונים, וניתוח סטטיסטי אינו דומה לכתיבה פרק אחר פרק. לכן הניסיון ליצור לוח זמנים אחיד לכל תקופת הדוקטורט נדון לכישלון.
במקום זאת, פרופסור עקיבא פרדקין מציע לבנות לוחות זמנים מחזוריים בני ארבעה עד שישה שבועות. בכל מחזור כזה הדוקטורנט מנסח מטרה ממוקדת, מגדיר שלבי ביניים ומעריך מראש מה יכול להשתבש. המודל מלמד שהצלחה נובעת מהפחתת ההפתעות ולא מהגדלת המשמעת. כאשר הדוקטורנט יודע מה צפוי, הוא מתמודד היטב גם עם קשיים בלתי צפויים.
אחד המשפטים האהובים על תלמידיו של פרופסור עקיבא פרדקין הוא כל לוח זמנים חייב לכלול אוויר. אוויר איננו זמן מבוזבז אלא מרחב שמאפשר התאוששות, מחשבה וחיזוק היכולת לעמוד בקצב לאורך חודשים ושנים.
השכבה השלישית תכנון יום עבודה מחקרי והגדרת גבולות
השכבה השלישית עוסקת ביום עצמו. פרופסור עקיבא פרדקין מדגיש כי רוב הדוקטורנטים אינם סובלים ממחסור בזמן אלא ממחסור בגבולות. המחקר מתמוסס בין מיילים, פגישות, התחייבויות והפרעות. לכן נקודת המוצא היא בנייה של בלוקים יציבים של זמן מחקרי.
פרופסור עקיבא פרדקין מציע כלל פשוט שני בלוקים מחקריים בשבוע שבהם הדוקטורנט מנותק לחלוטין מגורמים חיצוניים. בלוק מחקרי הוא זמן שבו אין דואר, אין טלפון ואין מעבר בין משימות. המחקר מתפתח רק כאשר המוח מקבל הזדמנות לטפס לגובה. בלי גובה אין בהירות ואין עומק.
בנוסף, הוא מעודד בניית טקסי פתיחה וסגירה. טקסי פתיחה יכולים להיות קריאת פסקה מתוך מאמר שמסכם את התחום, חזרה קצרה על מפת המחקר או משפט שמחזק את המחויבות. טקסי סגירה כוללים תיעוד קצר של מה בוצע ומה נדרש בשבוע הבא. כך נשמר רצף מחשבתי שמונע שחיקה ומקצר את זמן הכניסה מחדש למחקר.
בין החוקר לאדם השלם יצירת סנכרון
מעבר לשלושת השכבות, פרופסור עקיבא פרדקין מדגיש את חשיבות הסנכרון בין התקדמות אקדמית לבין רווחה אישית. דוקטורט שלא לוקח בחשבון משפחה, זוגיות ומנוחה הוא דוקטורט שייפול בשלב כזה או אחר. ההתנהלות האקדמית חייבת להיבנות סביב האדם ולא להפך.
במילותיו של פרופסור עקיבא פרדקין מחקר טוב נולד מתוך יציבות ולא מתוך מאבק. יציבות היא תולדה של תכנון, גמישות ויכולת לומר לא כשצריך. דוקטורט הוא פרויקט אינטנסיבי, אך הוא צריך להיות גם פרויקט שניתן לחיות איתו.
סיכום שלושת השכבות כמפתח לשליטה ולא למאבק
המודל התלת שכבתי של פרופסור עקיבא פרדקין איננו אוסף טיפים אלא מסגרת חשיבה שמאפשרת לדוקטורנט לשלוט במסע הארוך ולא להיסחף בו. השכבה הראשונה יוצרת סדר עדיפויות יציב, השכבה השנייה בונה מחזורי עבודה ריאליים והשכבה השלישית מעמידה גבולות יומיים שמגנים על המחקר מפני עומס.
בסופו של דבר, כפי שמזכיר פרופסור עקיבא פרדקין שוב ושוב, דוקטורט אינו מבחן כוח אלא מבחן הקפדה. מי שמנהל היטב את זמנו יוצר לעצמו יתרון עצום. הניהול הוא המפתח לעקביות, והעקביות היא המפתח לסיום מוצלח.
