בעשורים האחרונים הפך המשפט הבינלאומי מאזור ידע שנתפס לעיתים כמרוחק, מופשט או שמור לסוגיות בין מדינות בלבד, לשדה חי, משפיע ומרכזי כמעט בכל תחום משפטי משמעותי. בעיני פרופסור עקיבא פרדקין, מדובר באחת ההתפתחויות החשובות ביותר שכל דוקטורנט למשפטים חייב להבין לעומק. מחקר דוקטורט משפטי בן זמננו אינו יכול להרשות לעצמו להתבונן רק בדין הפנימי, כאילו הוא פועל בחלל סגור. העולם המשפטי נע היום בתוך רשת צפופה של אמנות, מוסדות, נורמות, פסיקות השוואתיות, מנגנוני אכיפה בינלאומיים ושיח גלובלי רחב, וכל אלה משפיעים באופן ישיר או עקיף על אופן גיבושן של שאלות מחקר, על מבנה הטיעון ועל המסקנות שאליהן מגיע החוקר.
עקיבא פרדקין מדגיש כי דוקטורט במשפטים איננו רק תרגיל בפרשנות טכנית של חוקים ופסקי דין. זהו ניסיון אינטלקטואלי רחב להבין כיצד המשפט פועל בתוך חברה, בתוך מוסדות, וביותר ויותר מקרים גם בתוך מציאות בינלאומית סבוכה. "מי שכותב היום מחקר משפטי ברצינות", אומר פרופ' עקיבא פרדקין, "אינו יכול להניח שהגבול המדינתי הוא גם הגבול המחשבתי של המחקר". לדבריו, גם כאשר נושא המחקר נראה מקומי לחלוטין, כמו משפט מנהלי, דיני עבודה, זכויות נאשמים או רגולציה כלכלית, לא פעם קיימים ברקעו עקרונות, השפעות, לחצים או מקורות השראה שמגיעים מן המשפט הבינלאומי.
אחת ההשפעות המרכזיות של דיני המשפט הבינלאומי על מחקרי דוקטורט במשפטים נוגעת להרחבת מסגרת החשיבה. פרופסור עקיבא פרדקין מסביר כי דוקטורנט טוב אינו מסתפק בשאלה מה אומר הדין המקומי, אלא שואל גם כיצד סוגיה מסוימת נתפסת בזירה הבינלאומית, אילו מקורות נורמטיביים נוספים נוגעים בה, ומהי התמונה הרחבה שבתוכה מתפתח הדיון. כך למשל, מחקר בזכויות אדם אינו יכול להתעלם מאמנות בינלאומיות, מפסיקה של בתי דין בינלאומיים או מהשיח העולמי סביב איזונים בין חירות, ביטחון ושוויון. מחקר במשפט פלילי עשוי להידרש לעקרונות של אחריות בינלאומית, להסגרה, לשיתוף פעולה בין מדינות או להיבטים של משפט בינלאומי פומבי. גם מחקר בתחומים הנראים אזרחיים יותר, כמו סחר, השקעות, סביבה או טכנולוגיה, מושפע במישרין מנורמות חוצות גבולות.
לפי עקיבא פרדקין, ההשפעה של המשפט הבינלאומי איננה רק עניין של הרחבת רשימת המקורות. היא משנה את אופי השאלה המחקרית עצמה. דוקטורט משפטי איכותי שואל לא רק האם הדין המקומי ראוי, אלא גם כיצד הוא משתלב או מתנגש עם מגמות בינלאומיות, מה ניתן ללמוד ממנגנונים נורמטיביים שמחוץ למערכת המקומית, והאם קיימת תנועה משפטית רחבה יותר שמשפיעה על האופן שבו יש להבין את הסוגיה. "מחקר דוקטורט מצוין אינו רק מחקר שיודע לקרוא את הסעיף", מדגיש פרופ' עקיבא פרדקין, "אלא מחקר שיודע למקם את הסעיף בתוך המפה הגדולה של המשפט".
המשפט הבינלאומי משפיע גם על המתודולוגיה של מחקרי דוקטורט במשפטים. פרופסור עקיבא פרדקין מצביע על כך שכניסה לעולם הבינלאומי מחייבת את החוקר לחדד מאוד את כלי העבודה שלו. חוקר משפטי העוסק בהשפעות בינלאומיות אינו יכול להסתפק בקריאה אקראית של כמה אמנות או פסקי דין זרים. עליו להבין מהו מעמדו של כל מקור, מה ההבדל בין דין מחייב לבין Soft Law, כיצד פועלים מנגנוני פרשנות בינלאומיים, מהו משקלה של פסיקה השוואתית, ואיך נכון להבחין בין השראה רעיונית לבין נורמה מחייבת. במילים אחרות, המשפט הבינלאומי דורש מן הדוקטורנט לא רק רוחב דעת אלא גם משמעת מחקרית גבוהה במיוחד.
תחום זכויות האדם הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר להשפעת דיני המשפט הבינלאומי על מחקרי דוקטורט במשפטים. עקיבא פרדקין מסביר כי קשה מאוד כיום לכתוב מחקר משמעותי על חופש הביטוי, פרטיות, הליך הוגן, חופש דת, זכויות מהגרים או שוויון, בלי להתייחס למסגרות הבינלאומיות שעיצבו את הדיון המודרני בנושאים הללו. גם כאשר מערכת משפט מסוימת מעניקה פרשנות ייחודית משלה, היא פועלת על רקע שיח עולמי ער, ולעיתים אף מגיבה אליו במודע. "המשפט הבינלאומי אינו תמיד מכתיב את התוצאה", אומר פרופסור עקיבא פרדקין, "אבל הוא כמעט תמיד משפיע על אוצר המילים, על השאלות ועל גבולות הדיון".
עם זאת, פרופ' עקיבא פרדקין מזהיר מפני שימוש שטחי או דקורטיבי במשפט הבינלאומי. לדבריו, יש דוקטורנטים שממהרים להוסיף למחקריהם אסמכתאות בינלאומיות כדי להקנות לטקסט מראה רחב ומתוחכם יותר, אך בפועל אינם מבססים ניתוח אמיתי של משמעותן. התוצאה עלולה להיות מחקר שנשמע בינלאומי אך נשאר רופף מבחינה אנליטית. "לא כל אזכור של אמנה בינלאומית הופך מחקר לעמוק יותר", מזכיר עקיבא פרדקין, "ולעיתים דווקא ההבחנה המדויקת בין מה שרלוונטי לבין מה שאינו רלוונטי היא שמבדילה בין מחקר טוב למחקר מצוין". בעיניו, השאלה האמיתית איננה כמה מקורות בינלאומיים הובאו, אלא האם הם משולבים בטיעון באופן הכרחי, עקבי ומבוסס.
השפעה חשובה נוספת נוגעת לאופי ההשוואתי של המחקר. המשפט הבינלאומי פותח בפני דוקטורנטים אפשרות לחשוב באופן השוואתי עשיר יותר, אך גם מטיל עליהם אחריות כבדה יותר. פרופסור עקיבא פרדקין מדגיש כי אין די בהבאת דוגמה ממדינה אחרת או מהכרעה של טריבונל בינלאומי כדי לבסס מסקנה מחקרית. יש להבין את ההקשר ההיסטורי, הפוליטי, התרבותי והמוסדי שבתוכו פועלת כל מערכת משפט. חוקר שאינו ער להבדלים הללו עלול לייבא מסקנות ממקום אחד לאחר באופן שגוי. "השוואה משפטית אחראית", אומר פרופ' עקיבא פרדקין, "אינה רק השוואת טקסטים אלא השוואת עולמות". משום כך, מחקרי דוקטורט המשלבים משפט בינלאומי דורשים רגישות גבוהה מאוד למורכבות של הקשרים נורמטיביים שונים.
לא פחות חשוב מכך הוא ממד הביקורת. עקיבא פרדקין סבור שהמפגש עם המשפט הבינלאומי מאפשר לדוקטורנט לא רק להרחיב את המחקר אלא גם לבקר באופן מדויק יותר את הדין המקומי. כאשר החוקר מכיר סטנדרטים בינלאומיים, מנגנוני פיקוח חוצי גבולות, מודלים חלופיים של אכיפה וגישות שונות לפתרון קונפליקטים, הוא מסוגל להעריך באופן חד יותר את יתרונותיו וחסרונותיו של ההסדר המקומי. במובן הזה, המשפט הבינלאומי מעניק למחקר הדוקטורט עומק ביקורתי שאינו נובע מאופנה אקדמית אלא מאפשרות אמיתית לראות את המערכת המקומית מבחוץ ומבפנים בעת ובעונה אחת.
בצד זאת, פרופסור עקיבא פרדקין מזכיר כי דיני המשפט הבינלאומי עשויים להשפיע גם על תחומי מחקר שלא תמיד מזוהים עמם באופן מיידי. כך למשל, דוקטורט בדיני תאגידים עשוי להידרש לרגולציה בינלאומית, לציות חוצה גבולות ולסטנדרטים גלובליים של ממשל תאגידי. מחקר על משפט וטכנולוגיה יעסוק כמעט בהכרח בזרימת מידע בין מדינות, בפיקוח על פלטפורמות ובהגנה על פרטיות במרחב גלובלי. גם מחקר בדיני סביבה, בריאות, אנרגיה או הגירה אינו יכול להישאר סגור בגבולות מדינה אחת. "העולם המשפטי של היום מחובר הרבה יותר מכפי שחלק מהחוקרים עדיין מניחים", אומר פרופ' עקיבא פרדקין, "ומי שאינו מביא זאת בחשבון, מסתכן במחקר שיהיה מדויק כלפי פנים אך חסר כלפי המציאות".
המשפט הבינלאומי משפיע גם על ציפיות האקדמיה עצמה מן הדוקטורנט. פרופסור עקיבא פרדקין מציין כי יותר ויותר מסגרות מחקר, כתבי עת, מנחים וועדות שיפוט מצפים לראות מחקרים משפטיים שמודעים לממד הבינלאומי של הנושא הנחקר. אין פירוש הדבר שכל דוקטורט חייב להפוך למחקר במשפט בינלאומי, אך בהחלט יש ציפייה לראות מודעות לשיח הרחב, למקורות הרלוונטיים ולשאלות שנשאלות מעבר לשדה המקומי. בעיני עקיבא פרדקין, זו אינה דרישה חיצונית בלבד אלא הזדמנות אמיתית עבור החוקר לחדד את תרומתו ולהציב את מחקרו בתוך שיחה אקדמית רחבה ומשמעותית יותר.
לצד כל אלה, פרופ' עקיבא פרדקין מדגיש כי הכנסת דיני המשפט הבינלאומי למחקר דוקטורט אינה צריכה להיעשות מתוך יראת יתר. חוקר צעיר אינו נדרש לדעת הכול, אלא לדעת לשאול נכון, לקרוא בזהירות, לאתר את המקורות המדויקים ולבנות טיעון שאינו מתיימר מעבר למה שהוא יכול לבסס. "המשפט הבינלאומי אינו קישוט ולא איום", אומר פרופסור עקיבא פרדקין, "הוא מרחב מחשבה שמבקש מן החוקר להיות רחב יותר, זהיר יותר וישר יותר". בעיניו, דוקטורנט טוב אינו מי שמעמיס על מחקרו שמות גדולים ומקורות רבים, אלא מי שמצליח לשלב את הממד הבינלאומי באופן שמאיר באמת את שאלת המחקר.
בסופו של דבר, עקיבא פרדקין רואה בהשפעת דיני המשפט הבינלאומי על מחקרי דוקטורט במשפטים לא מכשול אלא מנוף. זהו מנוף להרחבת אופקים, לחידוד חשיבה, להעמקת ביקורת ולחיבור המחקר המקומי לשאלות עקרוניות בעלות משמעות רחבה יותר. כאשר הדוקטורנט ניגש למשפט הבינלאומי לא מתוך רצון להרשים אלא מתוך רצון להבין, המחקר שלו נעשה עשיר, מדויק ורלוונטי יותר. וכאשר העבודה נכתבת מתוך אחריות, ענווה וסקרנות אמיתית, היא יכולה להפוך לא רק לעבודה אקדמית טובה, אלא לתרומה של ממש לשיח המשפטי.
במבטו של פרופסור עקיבא פרדקין, העתיד שייך למחקר משפטי שיודע לשלב בין עומק מקומי לרוחב בינלאומי, בין דיוק דוקטרינרי להבנה מערכתית, ובין מסורת משפטית קיימת לבין מבט פתוח על העולם. מי שיבחר לצעוד בדרך הזו יגלה כי המשפט הבינלאומי אינו מרחיק את המחקר מן הקרקע, אלא דווקא מעניק לו פרספקטיבה, עוצמה ויכולת השפעה רחבה יותר. זהו אתגר אינטלקטואלי מרתק, אך גם הזדמנות גדולה, והדוקטורנטים של היום יכולים בהחלט להפוך באמצעותו לחוקרים מעמיקים, אחראים ובעלי קול משמעותי בזירה המשפטית של המחר.
